"כשתמה המלחמה החליט תיאו בנפשו כי את הדרך חזרה הביתה יעשה לבדו, בקו ישר ובלא פיתולים. המרחק לביתו היה רב, כמה מאות קילומטרים, ובכל זאת נדמה היה לו שהוא רואה את התוואי בבהירות".

המסע, מסתבר, אינו מתקדם במרחב הפתוח אלא חותר פנימה. השנים במחנות השכיחו מתיאו כמעט הכול. עכשיו עליו להתוודע שנית אל חייו הקודמים, אל הנפשות שהיו קרובות אליו ועיצבו אותו.
ראשית, אמו, אישה יפה, אקסצנטרית, שגעגועיה לאלוהים, ליופי ולמוזיקה מרוממים את ימיה ובה בעת מדכאים אותה. חייה רצופים עליות וירידות, והיא גוררת עמה את בנה וחוצה את הארץ ברכבות ובכרכרות כדי להראות לו: נופים מרהיבים, מנזרים, כנסיות עתיקות, ששם משמיעים מוזיקה של באך.
בחתירתו הביתה הוא פוגש את אהובתו של אביו, מַדְלן, שנטש אותה לטובת אמו היפהפייה. עתה היא חולה מאוד. הוא מעביר אותה מבית חולים אחד לאחר, ובתוך כך חש שהוא מתקן עוול גדול.
בדרך הוא פוגש אנשים שהמלחמה הכחידה בהם צלם אנוש, אך גם כאלה שהמלחמה זיככה את נפשם, והם עומדים בצמתי הדרכים ומחלקים ללא תמורה מרק וסנדוויצ'ים. הנתינה האובססיבית הזו מחזירה – לנותן ולמקבל – את צלם האנוש, שהצטמק בשנות הסבל.

ימים של בהירות מדהימה, הרומן החדש של אהרן אפלפלד, חתן פרס ישראל ומהסופרים החשובים והמוערכים ביותר בעולם, מתרחש על אדמת אירופה בחודשים הראשונים שלאחר תום מלחמת העולם השנייה. המרחב-זמן הזה והדמויות הסובבות בו מעוצבים כאן בקיומם על קו הגבול שבין ההיסטורי למיתי.
הכול כאן מוחשי ואמיתי עד אימה, מזוקק ומדויק.
ימים של בהירות מדהימה הוא יצירת מופת של סופר ענק, שתיחרט בלבכם.
יגאל שוורץ