אפרתיה, כמו בנות דורה
שנולדו על אדמת ישראל
כבר אינה בת הגולה
אך גם לא בת המדינה.
ישראל לא היתה קיימת עדיין.
בני דורה ינסו להמציא את זהותם.

אפרתיה כתבה מכתבים כל חייה.
מגיל צעיר אצרה אותם
כמו כדי לשמר רגעים
מסיפור חייה.
כאילו שהאינטימי שומר
בחיקו את גורלה של הארץ הזו.

מכתבים אלה מספרים את סיפורה
של אשה, אפרתיה, אמי
סיפוריה הכמוסים של נערה צעירה
היסוסיה, הצימאון לעצמאות
וההתלבטויות עם אביה
על גורל הארץ.
וגם האהבות, פולחן החבורת, האמהות.
וכן האבל, הזקנה ורגעי העצב.

אני שומע עדיין את צליל קולה
של בת בכורה לאנשי העלייה השנייה
שרצו שילדתם תאמר את דבריה
בעברית מודרנית
של זמננו.

עמוס גיתאי